תוכן

י) והענין הוא, כי הנה מן הזרוע עצמו, או הירך עצמו, משני צדדיו, אי אפשר שיצא שום אור כלל, כי היא מחיצה חזקה, מן העצמות, וגם מן הבשר שעליו. אבל בסיום פרק הזרוע, או הירך, יש שם בקיעות צרות מאד, במקום שנאחזים הגידים שבין הפרקים, אשר על ידם, נכנס הדם והמזון לתוך העצם, כנודע. וכאשר חס ושלום יש עונות התחתונים, והקליפות מתגברות בנצח והוד, שהם הספירות התחתונות, ובפרט כי הם לבר מגופא כנודע, ויכולים הקליפות להתאחז בהם יותר מדאי, וגם בסופי אצבעות הידים היו נאחזים, ולכן אז, האדם העליון, מגביה ידיו למעלה, וכופלם כנגד ראשי כתיפיו, ואז אין האור היוצא מסופי אצבעות הידים, יורד אל החיצונים, ואינם יונקים משם. ומכל שכן, שאין האור נמשך עד סופי אצבעות הרגלים. ואמנם האור ההוא יוצא למעלה, במקום ג' ראשונות שבראש ז"א, ושם אין שום שליטה ואחיזה אל הקליפות כנודע. וזהו סוד פסוק, והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו'.